המועצה לפיתוח כלכלי ואסטרטגיית ההישרדות
לקריאת מהדורת ה־PDF (3 עמודים)
באוקטובר 1960 החל צוות מומחים מטעם האומות המאוחדות בסקר של אי קטן, שממשלתו כיהנה מעט יותר משנה. לסינגפור היו נמל, מסורת מסחר ארוכה וחיל מצב צבאי בריטי. היו בה מעט מפעלים, אוכלוסייה שגדלה במהירות ושיעור אבטלה שהמומחים העריכו בספרות כפולות. ראש הצוות, הכלכלן ההולנדי אלברט וינסמיוס (Albert Winsemius), כיהן כיועצה הכלכלי של הממשלה במשך יותר משני עשורים. המוסד שהמשלחת המליצה עליו, המועצה לפיתוח כלכלי (Economic Development Board, EDB), הוקם ב־1 באוגוסט 1961 וקיים עד היום.
פרק זה בוחן כיצד יצאה מדינת סינגפור ליצור תעסוקה באמצעות תיעוש וכיצד בחרה בהון זר כמנוע של אסטרטגיה זו. הוא נפתח במשלחת האומות המאוחדות ובהקמת ה־EDB. לאחר מכן הוא עוקב אחר הפנייה להשקעות של תאגידים רב־לאומיים אחרי 1965, אחר הטלטלה של נסיגת הכוחות הצבאיים הבריטיים שהוכרזה ב־1967 וב־1968, ואחר הכלים שבאמצעותם עיצבה הממשלה מחדש את יחסי העבודה ואת הבעלות על הקרקע. הסעיפים האחרונים מחברים את החוטים תחת נושא אחד: המדינה כאדריכלית של שווקים, תפקיד שהמרכז הפיננסי יירש מן המפעל.
לפרק זה אין מקבילה מדויקת בכרך על ז׳נבה, והיעדרה מלמד כשלעצמו. המרכז הפיננסי של ז׳נבה צמח מבתי בנקאות פרטיים, מרשתות פרוטסטנטיות ומהסדר המשפטי הפדרלי, בקנטון שהעדיף זמן רב דיסקרטיות על פני תכנון כלכלי מפורש. הכלכלה המודרנית של סינגפור תוכננה בידי קבוצה קטנה של שרים ופקידים, שראו בקידום השקעות עניין של הישרדות לאומית. ההשוואה בסוף הפרק חוזרת להבדל זה. היא גם מסבירה מדוע לסגנון הרגולטורי הנבחן בחלק E, על סוכנויותיו החזקות והדיאלוג ההדוק בין המדינה לעסקים, יש שורשים עמוקים בשנות השישים.
עיקרי הדברים
משלחת סקר תעשייתי של האומות המאוחדות בראשות אלברט וינסמיוס פעלה בסינגפור מאוקטובר 1960 והמליצה על תוכנית תיעוש לקליטת האבטלה ההמונית. התוכנית פורסמה ביוני 1961 בשם A Proposed Industrialisation Programme for the State of Singapore. המועצה לפיתוח כלכלי החלה לפעול ב־1 באוגוסט 1961, עם הון של 100 מיליון דולר לשנים 1961 עד 1964 ועם המשימה לפתח את אזור התעשייה ג׳ורונג (Jurong). לאחר ההיפרדות ממלזיה ב־1965 עברה האסטרטגיה משוק משותף מוגן לייצור ליצוא בידי חברות רב־לאומיות. היא נתמכה בפטורי מס לחלוצים (pioneer tax holidays), בחוק תמריצי ההרחבה הכלכלית (Economic Expansion Incentives (Relief from Income Tax) Act 1967) ובהגעתן של חברות אלקטרוניקה כמו Texas Instruments. ההחלטה הבריטית להסיג את כוחותיה, שהיוו כחמישית מהכלכלה, נענתה בהסבת הבסיסים למספנות ולקרקע תעשייתית. חקיקת העבודה של 1968, מועצת השכר הלאומית (National Wages Council) של 1972 וחוק הפקעת הקרקעות (Land Acquisition Act 1966) העניקו למדינה שליטה בשני משאבי הייצור הנדירים ביותר של אי קטן: עבודה וקרקע.
למידע כללי בלבד. מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או ייעוץ מס, אינו מחליף ייעוץ במקרה פרטני ואינו יוצר יחסי עורך דין–לקוח. הוא משקף את המצב המשפטי נכון לחודש אוקטובר 2026.