סינגפור הבינלאומית וז׳נבה הבינלאומית

לקריאת מהדורת ה־PDF (5 עמודים)

שני מודלים של אירוח

ההבדל בין שתי הערים מתחיל במספרים. לפי הנציגות השווייצרית לאו״ם בז׳נבה, הקנטון מארח ארבעים ארגונים בינלאומיים מתוך ארבעים ושמונה שמקום מושבם בשווייץ, יחד עם כמה מאות ארגונים לא־ממשלתיים והנציגויות הקבועות של 185 מדינות החברות באו״ם. בשנת 2021 יצרו הארגונים הבינלאומיים 27,967 משרות בקנטון, והוצאותיהם הכוללות בשנת 2020 הגיעו ל־6,446 מיליון פרנק. המרכז הפיננסי של ז׳נבה, עם יותר מ־38,000 משרות לפי Fondation Genève Place Financière, הוא בסדר גודל דומה.¹

סינגפור הבינלאומית קטנה בהרבה. המעסיק הבינלאומי הגדול ביותר שלה בתחום הפיננסים, מרכז קבוצת הבנק העולמי, מעסיק מעט יותר מ־300 עובדים. הגופים האחרים הנדונים בפרק זה סופרים את עובדיהם בעשרות או במאות בודדות. שתי הערים הלכו בדרכים שונות. ז׳נבה מארחת ארגונים אוניברסליים שהמנדט שלהם מקיף את העולם כולו ותחומיהם משתרעים מבריאות ועבודה ועד סחר, תקשורת וזכויות אדם. סינגפור מארחת בעיקר גופים ומשרדים אזוריים שתחומיהם קרובים לאינטרסים הכלכליים שלה: סחר, פיקוח מאקרו־כלכלי, חדשנות בבנקאות מרכזית, מימון פיתוח ויישוב סכסוכים.

מקורות ומניעים

ההבדל משקף את ההיסטוריה. הייעוד הבינלאומי של ז׳נבה צמח מיוזמה הומניטרית פרטית בשנת 1863, מהנייטרליות השווייצרית ומהחלטת המעצמות המנצחות של 1919 להושיב בה את חבר הלאומים. הוא התפתח במשך מאה וחמישים שנה ומהווה כיום עמוד תווך בכלכלת העיר ובזהותה. המוסדות הבינלאומיים של סינגפור הם תוצר של שלושת העשורים האחרונים ושל מדיניות מכוונת. הממשלה ניגשה אליהם כפי שניגשה למטות האזוריים של בנקים ובתי מסחר: כנכסים המחזקים את מעמדה של העיר בתחרות בין מרכזים.

הנייטרליות ממלאת תפקיד שונה בכל אחד מהמקרים. הנייטרליות הקבועה של שווייץ, שהמעצמות הכירו בה בשנת 1815, הפכה את ז׳נבה למקובלת על כל הצדדים.² סינגפור אינה נייטרלית במובן המשפטי. היא נוקטת מדיניות של איזון בין המעצמות הגדולות, שפרק F.IV מתאר. מעמדה כמארחת נשען על המוניטין שלה כמי שמצטיינת במקצועיות ובמינהל בלתי משוחד. עבור גופים אזוריים כמו AMRO, שבין חבריו נמנות סין ויפן גם יחד, מוניטין זה התברר כמספיק.

באזל, ז׳נבה וסינגפור

נקודת השוואה נוספת נוגעת למיקומם של קובעי התקנים הפיננסיים. לא ז׳נבה ולא סינגפור מארחות את BIS או את הוועדות הקשורות אליו. שווייץ מחזיקה בהם בבאזל, נסיעה קצרה ברכבת מז׳נבה ובתוך אותה שיטת משפט, ואילו סינגפור שוכנת ביבשת אחרת. המרכז השווייצרי של BIS Innovation Hub, שנפתח בשנת 2019 עם משרדים בבאזל ובציריך, הוא שותפות עם הבנק הלאומי של שווייץ, כשם שהמרכז בסינגפור הוא שותפות עם MAS.³ כך תופסים שני המרכזים הפיננסיים עמדות דומות ברשת החדשנות של הבנקים המרכזיים.

לארגונים הבינלאומיים של ז׳נבה יש קשר ישיר מועט לפיננסים, למעט ארגון הסחר העולמי, ועידת האו״ם לסחר ופיתוח וקרנות הפנסיה ומחלקות האוצר של הארגונים עצמם. הארגונים של סינגפור קרובים יותר לפיננסים, ולכן השפעתם הישירה על המרכז הפיננסי גדולה יותר באופן יחסי, אף שמשקלם הכולל קטן בהרבה. שתי הערים מפיקות תועלת בלתי מוחשית מהמוסדות הבינלאומיים שלהן: מוניטין של מקומות שבהם מדינות וארגונים בוחרים לעבוד, מוניטין המרגיע לקוחות פרטיים ומשקיעים.

נקודות תורפה

לשני המודלים יש חולשות. תלותה של ז׳נבה בתקציבים של ארגונים אוניברסליים נחשפה בשנת 2025, כאשר קיצוצים בתרומות האמריקניות הובילו לצמצום כוח אדם ולהעברת פונקציות לערים זולות יותר, כפי שמתאר כרך ז׳נבה.⁴ המוסדות הבינלאומיים של סינגפור תלויים פחות בתקציבים מערביים, משום שרבים מהם ממומנים בידי ממשלות אסייתיות. עם זאת, הם חשופים למתחים בין חבריהם, בייחוד בין סין ליפן במסגרת ASEAN+3 או בין סין לארצות הברית במסגרת APEC (ראו פרק K.V).

יוקר המחיה הגבוה משפיע על שתי הערים. ארגונים בינלאומיים הנתונים ללחץ תקציבי מעבירים פונקציות מינהליות למקומות זולים יותר, מגמה שז׳נבה חווה זה שני עשורים. סינגפור, שדמי השכירות למשרדים ועלויות הדיור בה הם מהגבוהים באסיה, ניצבת בפני אותו סיכון לגבי המשרדים האזוריים שלה. תשובתה, כמו זו של ז׳נבה, הייתה להדגיש את איכות הסביבה: קישוריות, ביטחון, שלטון החוק ונוכחותם של מוסדות אחרים שארגון יכול לעבוד עמם.

מה כל עיר יכולה ללמוד

כל מודל טומן בחובו לקח עבור האחר. ז׳נבה מראה כיצד קהילה צפופה של ארגונים אוניברסליים יכולה להעניק לעיר מוניטין שאף מסע שיווקי לא היה יכול לקנות, וכיצד מוניטין זה מגיע ללקוחות שמעולם לא דרכו בעיר. סינגפור מראה כיצד מספר קטן של מוסדות שנבחרו בקפידה, המשולבים במנגנון הפיננסי של המדינה המארחת, יכולים להביא למרכז פיננסי תועלת ישירה במידע, בקשרים ובהשפעה על התשתית האזורית. ז׳נבה עשויה להרוויח מקשרים הדוקים יותר בין הארגונים הבינלאומיים שלה לבנקים שלה, בייחוד במימון פיתוח ובהשקעות בנות־קיימא. סינגפור עשויה להרוויח מקהילה בינלאומית רחבה ועצמאית יותר, שתהפוך את תפקידה כמארחת לתלוי פחות בסדרי העדיפויות של ממשלתה.

הערות

1. Ressos, Genève, place financière internationale, partie F, chapitre II, המצטט את Mission permanente de la Suisse auprès de l'Office des Nations Unies à Genève, “La Genève internationale en faits et chiffres” (dfae.admin.ch): ארבעים ארגונים בינלאומיים בקנטון מתוך ארבעים ושמונה בשווייץ, כמה מאות ארגונים לא־ממשלתיים והנציגויות הקבועות של 185 מדינות החברות באו״ם ושתי מדינות שאינן חברות; Ressos, Genève, place financière internationale, partie F, chapitre II, המצטט את Ville de Genève, “Poids de la Genève internationale dans l'économie et l'emploi genevois” (geneve.ch): 27,967 משרות בארגונים בינלאומיים בשנת 2021; הוצאות כוללות של 6,446 מיליון פרנק בשנת 2020; Ressos, Genève, place financière internationale, partie F, chapitre II, המצטט את Fondation Genève Place Financière (geneve-finance.ch): יותר מ־38,000 משרות במרכז הפיננסי של ז׳נבה. ↩
2. Ressos, Genève, place financière internationale, partie F, chapitre I: “La neutralité de la Suisse, reconnue par les puissances en 1815 […] constitue la condition première de la vocation internationale de Genève.” ↩
3. Bank for International Settlements, “About the BIS Innovation Hub” (bis.org, נצפה בנובמבר 2026): the Swiss Centre, “established in 2019, is one of the founding Innovation Hub centres”, עם משרדים בבאזל ובציריך, בשותפות עם הבנק הלאומי של שווייץ. ↩
4. Ressos, Genève, place financière internationale, partie F, chapitre II, על קיצוצי המימון, הארגונים מחדש וצמצומי כוח האדם שפקדו את הארגונים הבינלאומיים בז׳נבה מאז 2025, ועל צעדי התמיכה של המועצה הפדרלית מ־20 ביוני 2025. ↩

למידע כללי בלבד. מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או ייעוץ מס, אינו מחליף ייעוץ במקרה פרטני ואינו יוצר יחסי עורך דין–לקוח. הוא משקף את המצב המשפטי נכון לחודש אוקטובר 2026.