המתח בין פנקס ציבורי לבין חוק הגנת פרטיות
לקריאת מהדורת ה־PDF (2 עמודים)
בלוקצ׳יין ציבורי רושם כל עסקה לצמיתות ומעמיד את הרישום לרשות כל אדם. חוק הגנת מידע מחייב ארגונים לאסוף מידע אישי רק למטרות שהודעו, לשמור על דיוקו, לא להחזיק בו יותר מהנדרש, לתקנו לפי בקשה ולהגן עליו מפני גישה בלתי מורשית. המתח בין השניים ברור. הרגולטור הסינגפורי התמודד עמו במישרין. פרק זה מציג את חוק הגנת המידע האישי (Personal Data Protection Act 2012) כפי שהוא חל על עסקים בתחום הנכסים הדיגיטליים, ואת העמדה בשאלה אם כתובות ארנק הן מידע אישי. אחר כך הוא פונה לכללי ההעברה חוצת הגבולות החלים על קבוצה שווייצרית–סינגפורית, לשכבה הנוספת של חוק אבטחת הסייבר (Cybersecurity Act 2018) ולהתנגשות בין חובות הפרטיות לבין חובות איסור הלבנת ההון המתוארות בחלק L.
למידע כללי בלבד. מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או ייעוץ מס, אינו מחליף ייעוץ במקרה פרטני ואינו יוצר יחסי עורך דין–לקוח. הוא משקף את המצב המשפטי נכון לחודש אוקטובר 2026.