עובדים, העסקה ותוכניות טוקנים

לקריאת מהדורת ה־PDF (4 עמודים)

העסקה בשני המרכזים

דיני העבודה השווייצריים מעוגנים בדיני החיובים השווייצריים (CO/OR) ומושלמים בחוק העבודה (Labour Act). דיני העבודה של סינגפור מצויים ב-Employment Act 1968, עם רובד של המשפט המקובל. שתי השיטות נוחות למעסיק בקנה מידה אירופי. נקודת המבנה היא שהמעסיק הרשום חייב להיות הישות שבה העבודה מבוצעת, משום שההיתרים והביטוח הסוציאלי הולכים אחר המעסיק. GmbH שווייצרית אינה יכולה להעסיק מפתח תושב סינגפור בלי נוכחות בסינגפור. עובד העובד בסינגפור עבור מעסיק שווייצרי שאין לו ישות בסינגפור יוצר מוסד קבע של החברה השווייצרית ומחדל במס השכר.¹ האפשרויות הן ישות מקומית, ספק שירותי מעסיק רשום (employer of record) או הסדר קבלני, כשהאחרון נושא בשתי המדינות את הסיכון הרגיל של סיווג שגוי.

הביטוח הסוציאלי שונה בתכלית. מעסיקים ועובדים בשווייץ משלמים כל אחד כ-5.3 אחוז מהשכר לתוכנית הנדבך הראשון (AHV/IV/EO) ללא תקרה, ובנוסף ביטוח אבטלה והפרשה חובה לפנסיה בנדבך השני, העולה עם הגיל.² קרן החיסכון המרכזית של סינגפור (Central Provident Fund) חלה רק על אזרחים ותושבי קבע. לכן מעסיק של זר המחזיק Employment Pass אינו משלם ביטוח סוציאלי כלל, חיסכון של כעשרה עד עשרים אחוז מעלות השכר בהשוואה לשווייץ.³ אין הסכם ביטוח סוציאלי בין שווייץ לסינגפור, ולכן אזרח שווייצרי המוצב בסינגפור יוצא מהמערכת השווייצרית, אלא אם הוא ממשיך בהפרשות וולונטריות ל-AHV.

תוכניות טוקנים

תוכניות טוקנים לעובדים ולתורמים הן רכיב התגמול היקר ביותר ברוב קבוצות הפרוטוקול, וגם הקשה ביותר לניהול בשני מרכזים. שווייץ ממסה מכשירי השתתפות של עובדים לפי סעיף 17a ואילך ל-DFTA ולפי FTA Circular No. 37, שמינהל המסים הפדרלי החיל על טוקנים בדרך של היקש. טוקנים הניתנים לעביר חופשית במועד ההענקה ממוסים בהענקה, טוקנים הכפופים להבשלה (vesting) ממוסים בהבשלה, וחלה הנחה בגין תקופות חסימה.⁴ סינגפור ממסה טוקנים שהתקבלו כהכנסת עבודה לפי שווי השוק במועד שבו העובד רוכש את הזכות להם. דחיית מס לפי תוכנית Qualified Employee Equity-Based Remuneration זמינה למניות, אך לא באופן ברור לטוקנים.⁵ לקבוצה בעלת תוכנית טוקנים אחת יש אפוא שני אירועי מס, שני מועדי הערכה ושני משטרי ניכוי במקור. כללי התוכנית חייבים לאפשר למנהל התוכנית למכור או לנכות טוקנים כדי לממן את מס העובד בכל מדינה.

הערות

1. האמנה למניעת כפל מס בין שווייץ לסינגפור, SR 0.672.968.91, סעיף 5 (מוסד קבע) וסעיף 15 (הכנסה מעבודה); Income Tax Act 1947, סעיף 45 ואילך (ניכוי במקור) ו-Employment Act 1968 (2020 Rev. Ed.). ↩
2. Federal Act on Old-Age and Survivors' Insurance מיום 20 בדצמבר 1946 (AHVG), SR 831.10, סעיף 5 וסעיף 13 (שיעורי הפרשה של 4.35 אחוז כל אחד למעסיק ולעובד ל-AHV; שיעור משולב לנדבך הראשון של 5.3 אחוז כל אחד עם IV ו-EO); Federal Act on Occupational Pensions (BVG), SR 831.40, סעיף 7 וסעיף 16. ↩
3. Central Provident Fund Act 1953 (2020 Rev. Ed.), סעיף 7 והתוספת הראשונה (הפרשות המשתלמות בגין עובדים שהם אזרחים או תושבי קבע); שיעור הפרשת מעסיק של 17 אחוז ושיעור הפרשת עובד של 20 אחוז לעובדים עד גיל 55, בכפוף לתקרת השכר הרגיל. ↩
4. DFTA, SR 642.11, סעיפים 17a עד 17d; Ordinance on Employee Participation מיום 27 ביוני 2012 (MBV), SR 642.115.325.1; FTA Circular No. 37 מיום 30 באוקטובר 2020 (המחליף את הנוסח מיום 22 ביולי 2013), "Besteuerung von Mitarbeiterbeteiligungen", חלק 3 (החלה על טוקנים בדרך של היקש לפי נייר העבודה של FTA בדבר מטבעות קריפטוגרפיים). חלק G, פרק IV. ↩
5. Income Tax Act 1947, סעיף 10(6) (רווחים מאופציות לעובדים ומהענקות מניות); IRAS e-Tax Guide, "Income Tax Treatment of Digital Tokens", חלק 7; IRAS, "Tax Treatment of Employee Stock Options and Other Forms of Employee Share Ownership Plans" (QEEBR). חלק M, פרק VI. ↩

למידע כללי בלבד. מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או ייעוץ מס, אינו מחליף ייעוץ במקרה פרטני ואינו יוצר יחסי עורך דין–לקוח. הוא משקף את המצב המשפטי נכון לחודש אוקטובר 2026.