הלוואות, שעבוד חוזר וסופה של המשמורת
לקריאת מהדורת ה־PDF (2 עמודים)
המשמורת מסתיימת במקום שבו מתחילה ההלוואה. משמורן הרשאי להשתמש בטוקנים של לקוחות לחשבונו, להלוות אותם לצדדים שלישיים או לשעבד אותם, מחזיק חוב כלפי הלקוח ולא את נכס הלקוח. זה הלקח של Celsius ו-Voyager, ובסינגפור של Hodlnaut ו-Vauld, שלקוחותיהן גילו ב-2022 שחשבונות ה-״earn״ היו הלוואות לא מובטחות לחברה שנקלעה לקשיים. חלק J, פרק V וחלק N, פרק IV מנתחים את ההליכים בסינגפור. הנקודה הטכנית לפרק זה פשוטה. אם התנאים מתירים למשמורן להעביר את הטוקנים למטרותיו שלו, שום ארכיטקטורה של ניהול מפתחות אינה משיבה את מעמדו של הלקוח. הרשת תראה את הטוקנים יוצאים מכתובת המשמורן, ודיני חדלות הפירעון יתייחסו ללקוח כנושה.
הדין השווייצרי קובע זאת במפורש. סעיף 242a DEBA מגן רק על נכסים שהמשמורן התחייב להחזיק עבור הלקוח ״בכל עת״. זכות שימוש מבטלת את ההגנה והופכת את ההסדר לפיקדון, המחייב רישיון בנקאי או רישיון פינטק לפי סעיף 1 או 1b BankA.1 סינגפור מגיעה לתוצאה דומה באמצעות דיני החוזים והנאמנות. תנייה המתירה שימוש אינה מתיישבת עם נאמנות, ומותירה ללקוח זכות תביעה חוזית.
הערות
- Banking Act, SR 952.0, סעיף 1b פסקה 1 (קבלת פיקדונות מהציבור עד 100 מיליון פרנק שווייצרי ללא ריבית או השקעה); Banking Ordinance, SR 952.02, סעיף 5a (נכסים מבוססי קריפטו כפיקדונות כאשר המשמורן רשאי לעשות בהם דיספוזיציה). חלק E, פרק II. ↩
למידע כללי בלבד. מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או ייעוץ מס, אינו מחליף ייעוץ במקרה פרטני ואינו יוצר יחסי עורך דין–לקוח. הוא משקף את המצב המשפטי נכון לחודש אוקטובר 2026.