הכנסת עבודה בין שני המרכזים
לקריאת מהדורת ה־PDF (2 עמודים)
סעיף 15 מקצה הכנסת עבודה למדינה שבה מבוצעת העבודה. מדינת התושבות שומרת על הזכות הבלעדית אם העובד שוהה במדינה האחרת לא יותר מ-183 יום בכל תקופה של שנים-עשר חודשים, משולם לו בידי מעסיק שאינו תושב המדינה האחרת, והעלות אינה נישאת בידי מוסד קבע שם.1 לגבי הענקות טוקנים לעובדים העובדים בשני המרכזים, ההקצאה הולכת אחר ימי העבודה בתקופת ההבשלה (vesting). מהנדס שעבד 60 אחוזים מתקופת ההבשלה בסינגפור ו-40 אחוזים בצוג חייב במס על 60 אחוזים משווי ההבשלה בסינגפור ועל 40 אחוזים בשווייץ, כל מדינה במועד המיסוי שלה. סינגפור ממסה במועד ההבשלה. שווייץ ממסה לפי סיווג ההענקה אצלה, ולגבי טוקן תשלום שהתקבל כשכר המיסוי הוא במועד הקבלה. שני המועדים עשויים להיות שונים, והלקוח עשוי לשלם מס במדינה אחת לפני האחרת, כשהזיכוי זמין רק לאחר ששתיהן מיסו. כלל המימוש הרעיוני (deemed exercise) לתוכניות מניות (פרק VI בחלק זה) חל על החלק שמקורו בסינגפור כאשר העובד עוזב.
הערות
- האמנה למניעת כפל מס סינגפור–שווייץ 2011, סעיף 15 (הכנסה מעבודה; כלל 183 הימים בכל תקופה של שנים-עשר חודשים; תנאי המעסיק ומוסד הקבע). ↩
למידע כללי בלבד. מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או ייעוץ מס, אינו מחליף ייעוץ במקרה פרטני ואינו יוצר יחסי עורך דין–לקוח. הוא משקף את המצב המשפטי נכון לחודש אוקטובר 2026.