אסטרטגיית ניהול העושר של שנות האלפיים
לקריאת מהדורת ה־PDF (3 עמודים)
ב-1971, שש שנים לאחר העצמאות, הצהיר לי קואן יו (Lee Kuan Yew) כי סינגפור שואפת להיות לדרום־מזרח אסיה מה שהייתה שווייץ לאירופה, ״שוק כסף וזהב״.1 במשך שלושה עשורים קודמה שאיפה זו בעיקר באמצעות שוק הדולר האסייתי, שוק המט״ח ופעילות הטרז׳רי האזורית של בנקים רב־לאומיים, שחלק C מתאר. העושר הפרטי היה נוכח, אף שעדיין לא עסקה בו מדיניות מכוונת. הדבר השתנה עם מפנה המאה. בין 1998 ל-2008 שמו להן הממשלה והרשות המוניטרית של סינגפור (Monetary Authority of Singapore, MAS) למטרה להפוך את העיר למרכז עולמי לניהול עושר. הן השתמשו בכל כלי העומד לרשותה של מדינה קטנה בעלת רשות מבצעת חזקה: פטורים ממס, הפקדת כספי ציבור בידי מנהלים פרטיים, מכון הכשרה, דיני נאמנות מחודשים, משטר רישוי חדש לחברות נאמנות וכלל סודיות בנקאית סטטוטורי שנוסח מחדש ב-2001.
פרק זה בוחן את האסטרטגיה הזו. הוא פותח בהחלטה להתייחס לניהול עושר כעדיפות אסטרטגית ובצעדים שהוציאו אותה לפועל. לאחר מכן הוא מנתח את הוראת הסודיות הבנקאית שבחוק הבנקאות (Banking Act) בנוסח שקיבלה ב-2001, את הרפורמה בדיני הנאמנות ב-2004 ואת חוק חברות הנאמנות (Trust Companies Act) משנת 2005. סעיף רביעי עוקב אחר הגעתם וצמיחתם של בנקים פרטיים משווייץ, מאירופה ומאסיה, לרבות הקמתו של בנק פרטי שמטהו בסינגפור ב-2010. הפרק מסתיים בהשלכות המעשיות ליועצים ובהשוואה בין סינגפור לז׳נבה. ההפיכה המאוחרת של הסודיות לשקיפות לצורכי מס זרים שייכת לחלק E ונדונה כאן רק בדרך של הפניה.
לפרק יש מקבילה ישירה בכרך על ז׳נבה. Genève, place financière internationale מתאר כיצד הוצבה הסודיות הבנקאית השווייצרית תחת הגנת המשפט הפלילי בחוק הבנקאות הפדרלי של 1934 וכיצד איבדה את רוב כוחה מול רשויות מס זרות בין 2008 ל-2018.2 סינגפור נכנסה לשוק העושר הפרטי ברגע שבו הותקף המודל השווייצרי הזה. העשור הנבחן כאן מראה אפוא מרכז צעיר הבונה מוסדות שעוצבו בחלקם על פי הדגם השווייצרי בזמן שהמקור פורק. רצף זה מסביר הן את מהירות עלייתה של סינגפור והן את המהירות שבה נאלצה מאוחר יותר להסתגל.
עיקרי הדברים
החל מ-1998 נקטה ממשלת סינגפור אסטרטגיה מכוונת להפוך את העיר למרכז עולמי לניהול נכסים ועושר. היא החלה בהפקדת כספי ציבור בידי מנהלים פרטיים והמשיכה בפטורים ממס, במכון לניהול עושר (Wealth Management Institute) משנת 2003 ובביטול מס העיזבון לגבי פטירות החל מ-15 בפברואר 2008. לפי מדדי הסקרים של MAS, הנכסים המנוהלים בסינגפור גדלו מ-150.6 מיליארד דולר סינגפורי (S$) בסוף 1998 ל-1.173 טריליון דולר סינגפורי בסוף 2007. סעיף 47 של חוק הבנקאות, שנחקק מחדש ב-2001, אוסר גילוי מידע על לקוחות אלא כפי שנקבע במפורש בחוק ובתוספת השלישית שלו, בעונשים של עד 125,000 דולר סינגפורי או שלוש שנות מאסר ליחידים. חוק הנאמנים (תיקון) (Trustees (Amendment) Act 2004) חידש את דיני הנאמנות בתוקף מ-15 בדצמבר 2004, לרבות תקופת נצחיות (perpetuity) קבועה של 100 שנה והגנה מפני כללי מנה שמורה זרים. חוק חברות הנאמנות (Trust Companies Act 2005) החליף את הרישום הוולונטרי ברישוי חובה על ידי MAS החל מ-1 בפברואר 2006. בנקים פרטיים שווייצריים, אירופיים ואסייתיים התרחבו בסינגפור לאורך העשור כולו, ואילו הלחץ על הסודיות השווייצרית לאחר 2008 האיץ את זרימת הנכסים והבנקאים לאסיה.
הערות
- Owen Walker ו-Chan Ho-him, “Switzerland’s wealth managers bank on a future in Asia”, Financial Times, פורסם מחדש על ידי SWI swissinfo.ch, 16 באוקטובר 2024: Lee Kuan Yew ביקר בציריך ב-1967 ואמר ב-1971 כי “Singapore sets out to be to south-east Asia what Switzerland is to Europe – a money and gold market”. ↩
- Ressos, Genève, place financière internationale, partie D, chapitre IV (loi fédérale sur les banques du 8 novembre 1934 et son article 47) ו-partie E, chapitre III (la fin du secret bancaire à l’égard des autorités fiscales étrangères, 2008–2018). ↩
למידע כללי בלבד. מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או ייעוץ מס, אינו מחליף ייעוץ במקרה פרטני ואינו יוצר יחסי עורך דין–לקוח. הוא משקף את המצב המשפטי נכון לחודש אוקטובר 2026.