הקמת הרשות המוניטרית של סינגפור: סיכום
לקריאת מהדורת ה־PDF (2 עמודים)
לפני 1971 היו תפקידי הבנק המרכזי בסינגפור מפוזרים בין מועצת מטבע לבין כמה מחלקות, הסדר שגוֹה קנג סוי (Goh Keng Swee) כינה ״מערכת לא מסודרת של יחידות״, ושפיחות הלירה שטרלינג בשנת 1967 הראה שאינו מספק. חוק הרשות המוניטרית של סינגפור (Monetary Authority of Singapore Act 1970) הקים רשות שהחלה לפעול ב־1 בינואר 1971 עם כל תפקידי הבנק המרכזי, מלבד הנפקת השטרות, שנותרה בידי מועצת נציבי המטבע (Board of Commissioners of Currency) שהוקמה בשנת 1967 כדי להבטיח את האמון בדולר הסינגפורי החדש. הרשות קלטה את הפיקוח על הביטוח בשנת 1977 ואת הפיקוח על ניירות הערך בשנת 1984, והפכה לרגולטור משולב זמן רב לפני שהמודל התפשט בעולם, ואילו מיזוגה עם מועצת המטבע ב־1 באוקטובר 2002 הפך אותה לבנק מרכזי במלוא מובן המילה. משנת 1981 ניהלה את המדיניות המוניטרית באמצעות ניהול שער חליפין משוקלל לפי סחר בתוך רצועת מדיניות שאינה מפורסמת, מוגנת במשך עשרות שנים על ידי מדיניות שהרתיעה מפני שימוש בינלאומי בדולר הסינגפורי, ומאז 2024 מוכרזת בהצהרות רבעוניות. הפיקוח שלה עבר מקבלה קפדנית ואכיפה נוקשה, שסמלן היה הסירוב ל־BCCI, לפיקוח ממוקד סיכונים לאחר 1997, ואילו החוק מעניק כיום לאיתנותו ולמוניטין של המרכז הפיננסי עדיפות על פני צמיחתו.
למידע כללי בלבד. מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או ייעוץ מס, אינו מחליף ייעוץ במקרה פרטני ואינו יוצר יחסי עורך דין–לקוח. הוא משקף את המצב המשפטי נכון לחודש אוקטובר 2026.