המועצה לפיתוח כלכלי ואסטרטגיית ההישרדות: סיכום
לקריאת מהדורת ה־PDF (2 עמודים)
המועצה לפיתוח כלכלי (Economic Development Board, EDB), שהוקמה ב־1 באוגוסט 1961 בהמלצת משלחת של האומות המאוחדות בראשות Albert Winsemius (אלברט וינסמיוס), הייתה הכלי שבאמצעותו ביקשה ממשלת סינגפור בעלת השלטון העצמי לקלוט את האבטלה ההמונית באמצעות תיעוש. לאחר ההיפרדות ממלזיה ב־1965 עברה האסטרטגיה משוק אזורי מוגן לייצור לייצוא בידי חברות רב־לאומיות. אלה נמשכו בזכות פטורי המס לחלוצים (pioneer) לפי חוק תמריצי ההרחבה הכלכלית (הקלה ממס הכנסה) (Economic Expansion Incentives (Relief from Income Tax) Act 1967) ובזכות המהירות של ה־EDB, כפי שהראתה הגעתה של Texas Instruments ב־1968. ההחלטה הבריטית להוציא את כוחותיה עד 1971, שאיימה על כחמישית מהכלכלה ועל יותר מ־30,000 משרות, נענתה בהסבת הבסיסים למספנות ולקרקע תעשייתית ובמאמץ ממושמע למשוך השקעות חדשות. חוק העבודה (Employment Act) ותיקוני יחסי העבודה של 1968, מועצת השכר הלאומית (National Wages Council) משנת 1972, חוק הפקעת הקרקעות (Land Acquisition Act 1966) והדיור הציבורי העניקו למדינה שליטה בעבודה ובקרקע. המחיר שולם בידי העובדים ובעלי הקרקע, ורפורמות מאוחרות יותר הפחיתו אותו בחלקו. המודל שנוצר, שבו גופים סטטוטוריים וחברות הקשורות לממשלה מתכננים ומתחזקים שווקים פתוחים, עיצב את השוק האוף־שור, את תוכניות התמריצים ואת סגנון הרגולציה של המרכז הפיננסי שהפרקים הבאים מתארים.
למידע כללי בלבד. מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או ייעוץ מס, אינו מחליף ייעוץ במקרה פרטני ואינו יוצר יחסי עורך דין–לקוח. הוא משקף את המצב המשפטי נכון לחודש אוקטובר 2026.