התחרות על כישרונות

לקריאת מהדורת ה־PDF (5 עמודים)

מקום ראשון ב־Global Talent Competitiveness Index

מאמציה של סינגפור זכו להכרה בינלאומית. במדד התחרותיות העולמי על כישרונות (Global Talent Competitiveness Index) לשנת 2025, שפרסם INSEAD ב־26 בנובמבר 2025, דורגה סינגפור לראשונה במקום הראשון בעולם, לפני שווייץ, דנמרק, פינלנד ושוודיה. ארצות הברית ירדה מהמקום השלישי למקום התשיעי. INSEAD ייחס את התוצאה למקום הראשון של סינגפור במיומנויות הסתגלות כלליות, למערכת החינוך המתפתחת שלה ולגישתה הצופה פני עתיד לפיתוח כוח העבודה. שימור הכישרונות, התחום החלש ביותר במהדורות קודמות, עלה בשבעה מקומות למקום ה־31.¹

הדירוג מודד את מה שמדיניות יכולה להשפיע עליו. סינגפור משיגה ציונים גבוהים ביכולת למשוך כישרונות, להכשיר אותם ולהציב אותם. תוצאותיה החלשות יותר בשימור משקפות עובדה מבנית: עיר עם עלויות גבוהות, שטח מוגבל ומערכת של היתרים זמניים לרוב הזרים אינה מחזיקה בכל מי שהיא מושכת. אנשי מקצוע זרים רבים רואים בסינגפור שלב בקריירה בינלאומית ועוזבים אחרי כמה שנים.

תוכנית Top Talent Pass של הונג קונג

המתחרה הישירה ביותר היא הונג קונג, שאיבדה בין 2020 ל־2022 חלק ניכר מכוח העבודה המקצועי שלה בשל הגירה ובשל אמצעי המגפה הנוקשים של אותה תקופה. פרק K.III משווה בין שני המרכזים באופן כללי. בשוק הכישרונות הגיבה הונג קונג בתוכנית Top Talent Pass Scheme, שהוכרזה בנאום המדיניות (Policy Address) של 2022 ונפתחה להגשת בקשות ב־28 בדצמבר 2022. היא מקבלת מבקשים בעלי הכנסה שנתית של 2.5 מיליון דולר הונג קונגי (HK$) לפחות, ללא דרישת השכלה, וכן בוגרים של האוניברסיטאות המובילות בעולם. היקפה שונה מהותית מהגישה הסינגפורית, משום שאינה דורשת הצעת עבודה. עד סוף 2024 קיבלה הונג קונג יותר מ־116,000 בקשות ואישרה כ־92,000 מהן.²

הניגוד מאלף. הונג קונג בחרה בהיקף, וקיבלה עשרות אלפי בוגרים, רבים מהם מסין היבשתית, בלי לבחון את העסקתם הצפויה. סינגפור בחרה בסינון, ובוחנת כל בקשה לאור השכר, ההסמכות והרכב כוח העבודה של המעסיק. הגישה הסינגפורית מניבה פחות כניסות, אך ערובות חזקות יותר לכך שכל איש מקצוע זר ממלא תפקיד אמיתי. הגישה ההונג קונגית מניבה מאגר גדול יותר שממנו יכולים מעסיקים לגייס, במחיר של פחות שליטה במי שנשאר ובמה שהוא עושה.

דובאי והוויזה הזהובה

המתחרה השנייה היא דובאי, שהפכה ליעד המועדף על אנשים אמידים רבים ועל אנשי מקצוע בפיננסים מרוסיה, מהודו, מאירופה ומאפריקה. איחוד האמירויות הערביות הנהיג ב־2019 אשרת שהייה ארוכת טווח, המכונה הוויזה הזהובה (golden visa), מכוח החלטת הממשלה מס׳ 56 משנת 2018 (Cabinet Resolution No. 56 of 2018). היא תקפה לחמש עד עשר שנים וחלה על משקיעים, יזמים וכישרונות מקצועיים.³ דובאי מציעה היעדר מס הכנסה אישי, אזור זמן שבין אירופה לאסיה ומרכז פיננסי בינלאומי עם בתי משפט משלו הפועלים לפי המשפט המקובל (common law). חולשתה נעוצה בעומק מאגר הכישרונות המקומי, שכן כמעט כל אנשי המקצוע הם עובדים זרים. סינגפור, לעומת זאת, יכולה להציע למעסיקים זרים כוח עבודה מקומי גדול ומשכיל. פרק K.III חוזר להשוואה זו.

לונדון, ציריך והמרכזים הוותיקים

המרכזים הוותיקים באירופה מתחרים בדרך אחרת. לונדון נשענת על שוק העבודה הפיננסי הגדול באירופה ועל אוניברסיטאות מהשורה הראשונה בעולם. כוח המשיכה שלה לכישרונות אסייתיים נפגע מסיום חופש התנועה בתוך האיחוד האירופי ומהמסים הגבוהים יותר. ציריך וז׳נבה נשענות על חופש תנועת האנשים עם האיחוד האירופי, המעניק להן גישה לשוק עבודה של כמה מאות מיליוני בני אדם ללא סינון פרטני של רוב המועמדים. לסינגפור אין עורף דומה. מלזיה, הודו, סין והפיליפינים מספקות אנשי מקצוע במספרים גדולים, אך תמיד דרך מערכת היתרי העבודה.

גבולות כוח המשיכה: עלות, שטח ופוליטיקה

שלושה גבולות מצמצמים את כושר התחרות של סינגפור על כישרונות. הראשון הוא העלות. הדיור לזרים, שבדרך כלל שוכרים בשוק הפרטי, ושכר הלימוד בבתי ספר בינלאומיים לילדיהם הופכים את סינגפור לאחת הערים היקרות בעולם למשפחה של עובד זר. בנקים ומנהלי נכסים סופגים חלק מעלות זו בחבילות התגמול שלהם, אך חברות קטנות יותר, לרבות משרדים משפחתיים (family offices) ומנהלי נכסים חיצוניים, לעתים קרובות אינן יכולות לעשות זאת.

הגבול השני הוא השטח. עיר של כ־735 קילומטרים רבועים⁴ יכולה להגדיל את אוכלוסייתה רק בגבולות שקובעים הקרקע, הדיור והתחבורה, כפי שהראה הוויכוח על הספר הלבן של 2013. לכן המדינה מנהלת בזהירות את מספר הזרים ומעדיפה להעלות את איכותה של כל כניסה.

הגבול השלישי הוא הפוליטיקה. גישת הממשלה נשענת על אמנה חברתית שלפיה האזרחים מקבלים מספר גבוה של זרים משום שהם שותפים לצמיחה שהזרים מביאים. כאשר האמנה נראית מתוחה, הממשלה מחמירה את הכללים, כפי שעשתה לאחר הבחירות של 2011 ועם הנהגת COMPASS. חברות הנשענות על כישרונות זרים צריכות אפוא לצפות להתאמות תקופתיות בכללים ולהיערך להן.

הערות

1. INSEAD Knowledge, “The world’s most talent competitive countries in 2025”, 26 בנובמבר 2025, knowledge.insead.edu: סינגפור במקום הראשון ב־GTCI 2025, ובכך הסתיים רצף המקום הראשון של שווייץ בעשר המהדורות האחרונות; העשירייה הראשונה: סינגפור, שווייץ, דנמרק, פינלנד, שוודיה, הולנד, נורווגיה, לוקסמבורג, ארצות הברית (ירידה מהמקום השלישי ב־2023) ואוסטרליה; סינגפור במקום הראשון ב־Generalist Adaptive Skills; שימור הכישרונות עלה בשבעה מקומות למקום ה־31. ↩
2. Wikipedia, “Top Talent Pass Scheme” (נצפה בנובמבר 2026): עד סוף 2024 יותר מ־116,000 בקשות ו־92,000 אישורים. Wikipedia, “Top Talent Pass Scheme” (נצפה בנובמבר 2026): הגשת הבקשות נפתחה ב־28 בדצמבר 2022; קטגוריה A דורשת הכנסה של 2.5 מיליון דולר הונג קונגי (HK$) בשנה שקדמה לבקשה; קטגוריות B ו־C לבוגרי אוניברסיטאות זכאיות (100 המובילות, ולאחר מכן הורחב ל־200), עם שלוש שנות ניסיון בעבודה ובלעדיהן; מכסה של 10,000 בשנה בקטגוריה C. ↩
3. Wikipedia, “UAE Golden Visa” (נצפה בנובמבר 2026): הונהגה ב־2019 מכוח Cabinet Resolution No. 56 of 2018; תקפה ל־5 עד 10 שנים עם חידוש אוטומטי; חלה על משקיעים, יזמים וכישרונות מקצועיים. ↩
4. שטח יבשה של כ־735 קילומטרים רבועים; Department of Statistics, Singapore in Figures, המהדורה האחרונה. ↩

למידע כללי בלבד. מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או ייעוץ מס, אינו מחליף ייעוץ במקרה פרטני ואינו יוצר יחסי עורך דין–לקוח. הוא משקף את המצב המשפטי נכון לחודש אוקטובר 2026.