מדיניות הדו־לשוניות והמנדרינית כנכס מסחרי: סיכום
לקריאת מהדורת ה־PDF (2 עמודים)
סינגפור הפכה שפה שנייה לחובה בכל בתי הספר ב־1966. לאחר דוח גו (Goh Report) של 1979 הפכה את האנגלית, החל מ־1987, לשפה הראשונה של מערכת חינוך אחידה, כשהמנדרינית, המלאית או הטמילית נלמדות כשפת האם שהוקצתה לכל קהילה. מבצע ״דברו מנדרינית״ (Speak Mandarin Campaign), שהשיק לי קואן יו (Lee Kuan Yew) ב־7 בספטמבר 1979 ושנתמכה בהוצאת הניבים מהטלוויזיה ומהרדיו, החליפה בתוך דור אחד תריסר ניבים סיניים במנדרינית, במחיר ממשי לתרבות ולחיי המשפחה של הקהילה הסינית המבוגרת. ההצלחה נעקפה בשינוי שני: עד 2020 הפכה האנגלית לשפת הבית השכיחה ביותר של הסינגפורים הסינים, 47.6% לעומת 40.2% למנדרינית, אף שרוב הבתים דוברי האנגלית עדיין משתמשים במנדרינית כשפתם השנייה. המנדרינית הפכה לנכס מסחרי לאחר שסין נפתחה והיחסים הדיפלומטיים כוננו ב־1990. היא משרתת את הפרויקטים הבין־ממשלתיים, את הבנקים הפרטיים והמשרדים המשפחתיים המשרתים לקוחות סינים ואת אימות המסמכים הסיניים. ערכה מוגבל בשל שליטה לא אחידה, בשל התחרות מצד הונג קונג ובוגרים מסין היבשתית, ובשל העובדה שהאנגלית נותרה שפת המשפט בסינגפור. לכן המלאית, הטמילית והאנגלית ממשיכות לשאת משקל משלהן ברב־לשוניות המאוזנת של המדינה.
למידע כללי בלבד. מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או ייעוץ מס, אינו מחליף ייעוץ במקרה פרטני ואינו יוצר יחסי עורך דין–לקוח. הוא משקף את המצב המשפטי נכון לחודש אוקטובר 2026.