תמריצי מס לבנקאות אוף־שור

לקריאת מהדורת ה־PDF (6 עמודים)

הפטור מניכוי מס במקור של 1968

התמריץ הראשון והחשוב ביותר נגע למס על ריבית. לפני אוקטובר 1968 גבתה סינגפור ניכוי מס במקור בשיעור 40 אחוזים על ריבית ששולמה לתושבי חוץ על פיקדונות במטבע חוץ. כדי להעמיד את השוק החדש בתנאים שווים לשוק האירו־מטבעות, פטרה הממשלה מניכוי מס במקור את הריבית ששולמה לתושבי חוץ שהפקידו פיקדונות בבנקים בעלי רישיון לפעול במטבעות חוץ. Ngiam מתאר צעד זה כמעשה שיצר את ה־ACU.¹

הפטור הותנה בתנאי שמשקף את תכליתו. לפי Chia, ריבית שהפיקו תושבי חוץ מפיקדונות בבנקים מאושרים הייתה פטורה ממס הכנסה החל מ־1968, ובלבד שתושב החוץ לא ניהל עסק בסינגפור ולא היה לו בה מוסד קבע.² ההקלה נועדה אפוא למשוך כספים מחו״ל מבלי לשחוק את בסיס המס המקומי. מפקיד תושב חוץ שהפקיד כספים בסינגפור לא שילם בה מס על הריבית. חברה סינגפורית עם אותו פיקדון נותרה חייבת במס.

השיעור המופחת של 10 אחוזים משנת 1973

התמריץ השני נגע לרווחי הבנקים עצמם. בינואר 1973 הופחת המס על רווחי בנקים מהלוואות אוף־שור בדולר אסייתי מ־40 ל־10 אחוזים, ואילו רווחי הלוואות לתושבים נותרו חייבים במס בשיעור 40 אחוזים.³ Chia, שכתב ב־1977, מפנה להוראה כסעיף 43A לחוק מס ההכנסה (Income Tax Act).⁴ ההקלה חלה בתחילה על הלוואות ללווים תושבי חוץ. היא לא חלה על העסקאות הבין־בנקאיות בין יחידות ACU בסינגפור, שחויבו במס בשיעור 40 אחוזים, בעוד עסקאות עם בנקים בחו״ל נהנו מהשיעור של 10 אחוזים.

חריגה זו יצרה שיטת ציטוט דו־שכבתית שהקשתה על המסחר בין יחידות ACU בתוך סינגפור. בפברואר 1977 הודיעה הממשלה שהשיעור של 10 אחוזים יורחב לכל ההכנסה האוף־שור של יחידות ACU, למעט רווחי מטבע חוץ והכנסה מעסקאות עם יחידות בנקאות מקומיות (Domestic Banking Units) ועם תושבים. ההרחבה חלה על עסקאות בין יחידות ACU, על מסחר בתעודות פיקדון סחירות, בקיבולים בנקאיים (bankers’ acceptances) ובאגרות חוב בדולר אסייתי, ונכנסה לתוקף משנת השומה 1978.⁵ ברשימה של Chia משנת 1977, הכנסה מעסקאות בין־בנקאיות עם יחידות בנקאות מקומיות, מהלוואות לתושבים שאינם בנקים ומעסקאות מטבע חוץ נותרה חייבת במס בשיעור 40 אחוזים.

מס בולים, מס עיזבון וכללי נזילות

סדרה של צעדים קטנים יותר הסירה חיכוכים נוספים. בינואר 1972 ביטלו הרשויות את יחס הנזילות של 20 אחוזים שבנקים בעלי רישיון בשוק הדולר האסייתי נדרשו להחזיק כנגד פיקדונות. במרץ 1972 בוטל מס הבולים על שטרי חליפין, תעודות פיקדון ושטרי חוב. ביוני 1973 בוטלו מסי הבולים על הסכמי הלוואה אוף־שור. שלוש שנים לאחר מכן נפטרו החזקות של תושבי חוץ בפיקדונות במטבע חוץ ממס עיזבון. הקלות נוספות שהוכרזו במרץ 1976 קבעו מס של 10 אחוזים על עמלות ממכתבי אשראי אוף־שור ופטרו ממס עיזבון אגרות חוב בדולר אסייתי המוחזקות בידי תושבי חוץ.⁶

הפטור ממס עיזבון ראוי לתשומת לב בספר על ניהול עושר. מפקיד אמיד מאינדונזיה או מתאילנד שנפטר כשבידו פיקדון בסינגפור היה חושף את יורשיו למס עיזבון סינגפורי אילולא הפטור. הפטור הסיר סיכון זה והפך את סינגפור למקום בטוח יותר להחזקת עושר משפחתי נזיל. הוא הקדים, בקנה מידה קטן, את האסטרטגיה המאוחרת יותר של משיכת עושר פרטי שפרקים D.V ו־E.III בוחנים. סינגפור ביטלה את מס העיזבון לגבי כל הפטירות מ־15 בפברואר 2008.⁷

תכנון מס בקו הגבול

בכל מקום ששני שיעורי מס נפגשים, בא בעקבותיהם תכנון מס. המאמר של Chia משנת 1977 מפרט בגילוי לב נדיר כיצד יכלו בנקים לארגן את עסקאותיהם כדי להכניס הכנסה לגדר ההקלה. בנק שביקש להלוות מיליון דולר לחברה סינגפורית יכול היה במקום זאת להלוות את הכסף לחברת אוף־שור, שהפקידה אותו בחזרה ב־ACU של הבנק, ומשם הלווה הבנק ללווה התושב. המרווח על ההלוואה האוף־שור חויב במס של 10 אחוזים, ואילו הרגל המקומית לא הניבה מרווח חייב במס. ניתן היה להימנע ממס בולים על הסכמי הלוואה בחתימה על המסמכים בג׳והור בהרו או בהונג קונג. הלוואה של 10 מיליון דולר ארה״ב הייתה מחויבת אחרת במס בולים של 122,500 דולר סינגפורי.⁸

הרשויות השיבו על תוכניות כאלה בין השאר בהפחתת החיובים שהפכו את ההימנעות לכדאית. התיקון המאוחר של חוק מס הבולים (Stamp Duty Act), שהגביל את המס על הסכמי הלוואה כאלה ל־500 דולר סינגפורי, הוא דוגמה לכך. הדפוס חוזר בפרקים מאוחרים יותר של ספר זה. סינגפור העדיפה בדרך כלל להתחרות באמצעות שיעורים נמוכים וברורים בשילוב תנאי מהות, והחמירה תנאים אלה כאשר הבחינה בניצול לרעה. תמריצי המשרדים המשפחתיים (family offices) הנדונים בפרק E.III פועלים לפי אותו היגיון.

מסעיף 43A ל־Financial Sector Incentive

השיעור המופחת להכנסות ACU נותר ליבת מדיניות המס של סינגפור בתחום הבנקאות במשך יותר משלושה עשורים. בסופו של דבר הוא נבלע בתוכנית Financial Sector Incentive, שלפיה חברות מאושרות משלמות שיעורים מופחתים על הכנסה מפעילויות פיננסיות מזכות. סעיף 43J לחוק מס ההכנסה (Income Tax Act 1947) קובע שיעורים מופחתים של 5, 10, 12 או 13.5 אחוזים על הכנסה שהופקה ב־1 בינואר 2004 או לאחריו. תיקונים משנת 2025 הנהיגו שיעור של 15 אחוזים לחברות שאושרו ב־19 בפברואר 2025 או לאחריו.⁹ שיעור של 15 אחוזים תואם את מס המינימום הגלובלי לקבוצות גדולות, המפחית את ערכם של שיעורים מופחתים נמוכים מאוד. הקו הישיר מהשיעור של 10 אחוזים משנת 1973 ועד Financial Sector Incentive ברור.¹⁰

הערות

1. Bernauer, “The Asian Dollar Market”, עמ׳ 48: “the government of Singapore in October 1968 exempted from withholding tax the interest paid to non-residents placing deposits with banks in Singapore licensed to deal in foreign currencies. Before this change, the withholding tax payable on deposit interest for non-resident deposits in foreign currencies was 40 percent.”. Ngiam, “Singapore as a Financial Center”, עמ׳ 359: היחידה “was created by removing the withholding tax on interest paid to nonresidents for the placement of foreign currency deposits”. ↩
2. Chia, “Tax Implications and the Asian Dollar Market”, (1978) 20 Mal LR 16, בעמ׳ 18: “since 1968 interests derived from deposits by non-residents in approved banks in Singapore are exempt from income tax. However, the non-resident institution must not carry on a business in Singapore or have a permanent establishment in Singapore.” ↩
3. Bernauer, “The Asian Dollar Market”, עמ׳ 48: “in January 1973, the tax on bank profits from Asian dollar offshore loans was cut from 40 percent to 10 percent, while the tax on the profits of Asian dollar loans to local residents remained at 40 percent”; וכן Ngiam, “Singapore as a Financial Center”, עמ׳ 359, הערת שוליים 2. ↩
4. Chia, “Tax Implications and the Asian Dollar Market”, (1978) 20 Mal LR 16, בעמ׳ 22, שם דוגמה מחשבת את ה־“Tax at 10% under Section 43A”. ↩
5. Chia, “Tax Implications and the Asian Dollar Market”, (1978) 20 Mal LR 16, בעמ׳ 19 ו־23: בפברואר 1977 הורחב המס המופחת של 10 אחוזים “to cover all offshore income of ACUs other than exchange profits and income from transactions with domestic banking units and residents”, החל משנת השומה 1978; ביטול ה־“2-tier quote” לטובת שיעור אחיד של 10 אחוזים. ↩
6. Bernauer, “The Asian Dollar Market”, עמ׳ 48 ו־50, על ביטול מס הבולים על שטרי חליפין, תעודות פיקדון ושטרי חוב במרץ 1972, על ביטול מסי הבולים על הסכמי הלוואה אוף־שור ביוני 1973, על הפטור ממס עיזבון שלוש שנים לאחר מכן ועל ביטול “the 20 percent liquidity ratio that licensed banks operating in the Asian dollar market were required to hold against deposits” בינואר 1972. Chia, “Tax Implications and the Asian Dollar Market”, (1978) 20 Mal LR 16, בעמ׳ 18–19, על ההקלות שהוכרזו במרץ 1976 למכתבי אשראי אוף־שור ועל הפטור ממס עיזבון לאגרות חוב בדולר אסייתי שרכשו תושבי חוץ ולפיקדונותיהם ביחידות ACU. ↩
7. מס העיזבון בוטל בסינגפור לגבי פטירות ב־15 בפברואר 2008 או לאחריו; ראו Inland Revenue Authority of Singapore, “Estate duty” (iras.gov.sg). ↩
8. Chia, “Tax Implications and the Asian Dollar Market”, (1978) 20 Mal LR 16, בעמ׳ 21–22 (Illustration 1), על ניתוב הלוואה של מיליון דולר סינגפורי (S$) דרך חברת אוף־שור כדי לעמוד בתנאי השיעור של 10 אחוזים ועל ה־“Tax saving $ 6,000” שנבע מכך. Chia, “Tax Implications and the Asian Dollar Market”, (1978) 20 Mal LR 16, בעמ׳ 22–23 (Illustration 3): “A US$10 million loan would attract S$122,500 stamp duty”, שניתן היה להימנע ממנו בחתימה על המסמכים “in Johore Bahru or Hong Kong”; תיקון מאוחר של Stamp Duty Act הגביל את המס ל־500 דולר סינגפורי (S$). ↩
9. Income Tax Act 1947, סעיף 43J (“Concessionary rate of tax for financial sector incentive company”), כפי שמובא באתר lawplayer.com (נצפה בנובמבר 2026): סעיף 43J(1)(a), שיעורים של “5%, 10%, 12% or 13.5%” להכנסה שהופקה ב־1 בינואר 2004 או לאחריו; סעיף 43J(1)(b), שיעור של 15 אחוזים לחברות שאושרו ב־19 בפברואר 2025 או לאחריו (Act 25 of 2025). ↩
10. על החלפת השיעור המופחת ל־ACU לפי סעיף 43A לחוק מס ההכנסה בתוכנית Financial Sector Incentive החל מ־2004, ראו Budget Statement 2004 ואת חוזרי IRAS הרלוונטיים. ↩

למידע כללי בלבד. מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או ייעוץ מס, אינו מחליף ייעוץ במקרה פרטני ואינו יוצר יחסי עורך דין–לקוח. הוא משקף את המצב המשפטי נכון לחודש אוקטובר 2026.