סינגפור, ז׳נבה, הונג קונג ודובאי
לקריאת מהדורת ה־PDF (4 עמודים)
ז׳נבה והמודל השווייצרי
שווייץ וסינגפור הגיעו לעמדות דומות בדרכים שונות. דיני הבוררות הבינלאומית השווייצריים, בפרק 12 של החוק השווייצרי בדבר המשפט הבינלאומי הפרטי (IPRG/PILA), נכנסו לתוקף ב־1989 ועודכנו בתוקף מ־1 בינואר 2021, בין היתר כדי לאפשר הגשת כתבי טענות באנגלית לבית המשפט הפדרלי העליון. הדין השווייצרי מציע תובענה אחת לביטול, המוגשת ישירות לאותו בית משפט, והוא מכריע בה בתוך חודשים ספורים. הדין הסינגפורי מתיר תקיפה בבית המשפט הגבוה (High Court) ולאחריה ערעור.1 שווייץ אשררה את אמנת ניו יורק ב־1 ביוני 1965, יותר מעשרים שנה לפני שסינגפור הצטרפה אליה.2
גם הנוף המוסדי שונה. בז׳נבה אין מוסד דומיננטי אחד שניתן להשוותו ל־SIAC. Swiss Arbitration Centre, שנוסד ב־2021 על ידי לשכות המסחר השווייצריות ו־Swiss Arbitration Association, מנהל תיקים לפי Swiss Rules, ואילו בוררויות רבות בז׳נבה מתנהלות לפי כללי ICC.3 ההשוואה מראה הבדל בסגנון החוזר לאורך כל הספר הזה. שווייץ נשענת על חוק ליברלי ועל קהילה מבוזרת של אנשי מקצוע. סינגפור משלבת חוק ליברלי עם קידום פעיל מצד המדינה ועם מוסד דגל אחד.
הונג קונג ודובאי
הונג קונג היא המתחרה הקרובה ביותר של סינגפור. היא חולקת עם סינגפור את המשפט המקובל, את חוק המודל ולשכת עורכי דין בינלאומית. סקר 2025 דירג את שני מקומות הבוררות באופן שווה. היקף התיקים של HKIAC היה קטן יותר ב־2024, עם 352 תיקים חדשים לעומת 625 של SIAC. הנכס הייחודי של הונג קונג הוא הקשר שלה לסין היבשתית. מאז 1 ביולי 1997 חלה אמנת ניו יורק על הונג קונג מכוח הצטרפותה של סין.4 התשובה של סינגפור היא ניטרליות. בסכסוך בין צד סיני לצד הודי, או בין מפעל ממשלתי סיני למשקיע אמריקני, קל לעיתים קרובות יותר להסכים על מקום בוררות מחוץ לסדר המשפטי הסיני.
דובאי הפכה למקום בוררות צומח לסכסוכים הנוגעים למפרץ, לדרום אסיה ולאפריקה. איחוד האמירויות הערביות הצטרף לאמנת ניו יורק ב־2006, עשרים שנה אחרי סינגפור.5 מוסדות הבוררות שלו אורגנו מחדש בהנחיית המדינה בשנים האחרונות, תזכורת לכמה מהר יכול הנוף של מקום בוררות להשתנות. דובאי מתחרה בסינגפור בעיקר על סכסוכים המערבים צדדים הודים, מזרח־תיכוניים ואפריקאים, שוק ש־SIAC מכוון אליו גם באמצעות משרדו לדרום אסיה.
במספרים
אמנת ניו יורק: הצטרפות סינגפור 21 באוגוסט 1986, בתוקף מ־19 בנובמבר 1986; 172 מדינות צד. חוק הבוררות הבינלאומית (International Arbitration Act): התקבל ב־31 באוקטובר 1994, בתוקף מ־27 בינואר 1995. SIAC: הוקם ב־1 ביולי 1991; יותר מ־7,000 תיקים שטופלו. תיקים חדשים ב־SIAC: 343 ב־2016, 1,080 ב־2020, 625 ב־2024 ו־886 ב־2025 (737 מנוהלים). תיקים בינלאומיים ב־2025: 89 אחוזים, עם צדדים מ־79 תחומי שיפוט. סך הסכום שבמחלוקת ב־2025: 14.53 מיליארד דולר ארה״ב. סכסוכי סחר: 346 תיקים או 39 אחוזים. הדין החל: סינגפורי 52.1 אחוזים, אנגלי 28.4 אחוזים. הליך מזורז: 1,169 בקשות ו־667 בקשות שהתקבלו מאז 2010. בקשות לבורר חירום שהתקבלו מאז 2010: 191. הליך מקוצר: 60 תיקים בשנתו הראשונה. מקומות הבוררות המועדפים בסקר 2025: לונדון 34 אחוזים, סינגפור והונג קונג 31 אחוזים כל אחת.6
הערות
- Ressos, Genève, partie F, chapitre III (לעיל), הסעיפים « Le droit suisse de l’arbitrage international » ו־« L’arbitrage à Genève : une histoire », המצטטים את Art. 176 LDIP ואת החוק הפדרלי מ־19 ביוני 2020 (RO 2020 4179), בתוקף מ־1 בינואר 2021. ↩
- טבלת המעמד של UNCITRAL (לעיל): שווייץ, אשרור 1 ביוני 1965, כניסה לתוקף 30 באוגוסט 1965. ↩
- Ressos, Genève, partie F, chapitre III (לעיל), « Les institutions : le Swiss Arbitration Centre et les autres ». ↩
- טבלת המעמד של UNCITRAL (לעיל): סין, הצטרפות 22 בינואר 1987, כניסה לתוקף 22 באפריל 1987; הוחלה על אזור המנהל המיוחד הונג קונג עם חידוש הריבונות ב־1 ביולי 1997. היקף התיקים של HKIAC ושל SIAC ב־2024: Conflict of Laws.net, 12 באוגוסט 2025 (לעיל). ↩
- טבלת המעמד של UNCITRAL (לעיל): איחוד האמירויות הערביות, הצטרפות 21 באוגוסט 2006, כניסה לתוקף 19 בנובמבר 2006. ↩
- SIAC, Annual Report 2025, Statistics 2025; טבלת המעמד של UNCITRAL; International Arbitration Act 1994, Legislative History; Conflict of Laws.net, 12 באוגוסט 2025 (כולם כפי שצוטטו לעיל). ↩
למידע כללי בלבד. מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או ייעוץ מס, אינו מחליף ייעוץ במקרה פרטני ואינו יוצר יחסי עורך דין–לקוח. הוא משקף את המצב המשפטי נכון לחודש אוקטובר 2026.