SIAC והבוררות הבינלאומית: סיכום
לקריאת מהדורת ה־PDF (2 עמודים)
סינגפור בנתה את מעמדה כמקום של בוררות בינלאומית באמצעות הצטרפותה לאמנת ניו יורק ב־1986 ובאמצעות חוק הבוררות הבינלאומית (International Arbitration Act 1994). החוק העניק לחוק המודל של UNCITRAL תוקף של חוק, והוא תוקן בקביעות כדי לעמוד בקצב של מקומות בוררות מתחרים. מרכז הבוררות הבינלאומי של סינגפור (Singapore International Arbitration Centre), שהוקם ב־1 ביולי 1991, קיבל ב־2025 886 תיקים חדשים בסכום שבמחלוקת כולל של 14.53 מיליארד דולר ארה״ב. כמעט תשעה מכל עשרה מהם היו בינלאומיים, ובראשם צדדים מסין, מווייטנאם ומהודו. כלליו משנת 2025 מציעים מערכת מדורגת של הליכים, מההליך המקוצר בן שלושה החודשים לתביעות של עד מיליון דולר סינגפורי (S$) ועד ההליך המזורז בן שישה החודשים לתביעות של עד 10 מיליון דולר סינגפורי, לצד בוררי חירום, צווים מקדמיים להגנה וגילוי של מימון צד שלישי. בתי המשפט של סינגפור נוקטים מדיניות של התערבות מינימלית: הם אוכפים הסכמי בוררות ופסקי בוררות, ומבטלים פסקים רק בשל פגמים חמורים, כמו פסק הבוררות המועתק בפרשת DJP v DJO. סכסוכי סחר הם הקטגוריה הגדולה ביותר של תיקים. לשכת הבוררות הימית של סינגפור (Singapore Chamber of Maritime Arbitration) ומקומה בתניות הספנות האחידות קושרים את יישוב הסכסוכים לאשכול הסחורות והספנות שמקיים את המרכז הפיננסי.
למידע כללי בלבד. מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או ייעוץ מס, אינו מחליף ייעוץ במקרה פרטני ואינו יוצר יחסי עורך דין–לקוח. הוא משקף את המצב המשפטי נכון לחודש אוקטובר 2026.