נפט: זיקוק, אחסון ומדדי ייחוס אסייתיים למחירים: סיכום
לקריאת מהדורת ה־PDF (2 עמודים)
עסקי הנפט של סינגפור החלו בתחילת שנות ה־90 של המאה ה־19 במסוף קרוסין בפולאו בוקום (Pulau Bukom) והפכו לזיקוק כאשר Shell פתחה שם את בית הזיקוק הראשון ב־26 ביולי 1961, ובעקבותיה Mobil, Esso ו־Singapore Refining Company בשנות ה־60 וה־70. ייבוש הים שיצר את האי ג׳ורונג (Jurong Island), שנחנך בשנת 2000 והושלם בשנת 2009, שילב זיקוק ופטרוכימיה באתר אחד. צמצום הכושר של Shell משנת 2020 ומכירת בוקום למיזם של Chandra Asri ו־Glencore באפריל 2025 העבירו את הבעלות לקבוצות אזוריות ולבתי מסחר. מכלים, מתקני ערבול ו־Jurong Rock Caverns תומכים בתפקידה של סינגפור כספקית מאזנת (swing supplier) לאסיה, אף שגניבות הסולר בבוקום וקריסת Hin Leong הראו עד כמה תפקיד זה תלוי ברישומי מלאי אמינים. הערכות Platts למטענים הנטענים בסינגפור, הממוצעות כ־MOPS, מתמחרות מוצרי נפט ברחבי אסיה ומעגנות שוק גדול של עסקאות החלף ונגזרים מסולקים, שהרשות המוניטרית של סינגפור (MAS) מפקחת עליו מאז הרפורמות של 2018. מס הפחמן, צמיחת הדלקים המתחדשים וזעזוע האספקה של משבר הורמוז של 2026 מעצבים כיום ענף שבתי הזיקוק שלו חשופים למעבר האנרגטי ובה בעת זוכים שוב להערכה כנכסים אסטרטגיים.
למידע כללי בלבד. מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או ייעוץ מס, אינו מחליף ייעוץ במקרה פרטני ואינו יוצר יחסי עורך דין–לקוח. הוא משקף את המצב המשפטי נכון לחודש אוקטובר 2026.