הודו: מסדרונות השקעה ו־GIFT City: סיכום

לקריאת מהדורת ה־PDF (2 עמודים)

הקשרים של סינגפור עם הודו מתחילים בהגעתם של חיילים, סוחרים ואסירים הודים אחרי 1819, בשלטון ביישובי המצרים (Straits Settlements) מכלכותה עד 1867 וברשתות האשראי של הצ׳טיארים והבנקים ההודיים. האמנה למניעת כפל מס משנת 1994 הפכה ליסוד המשפטי של המסדרון כאשר פרוטוקול 2005 העניק מיסוי של רווחי הון על בסיס התושבות. מיסוי זה נקשר לאמנה עם מאוריציוס והוגן בסעיף הגבלת הטבות עם רף הוצאות של 200,000 דולר סינגפורי. הפרוטוקולים של 2011 ו־2016 ומבחן המטרה העיקרית של האמנה הרב־צדדית הנהיגו את התקן הבינלאומי לחילופי מידע, החזירו להודו את מיסוי הרווחים ממניות שנרכשו מ־1 באפריל 2017 והפכו מהות כלכלית ותכלית מסחרית לתנאים לגישה לאמנה. ועם זאת הפכה סינגפור מאז 2000 למקור הגדול ביותר שנרשם של השקעות זרות ישירות בהון עצמי בהודו, משום שקרנות, חברות אחזקה ומשקיעים ממשלתיים מעריכים את הרגולציה שלה, את בתי המשפט שלה ואת הקהילה המקצועית שלה לא פחות מכל יתרון מס. GIFT City, המפוקחת על ידי ה־IFSCA מאז 2020, השתלטה על החוזים העתידיים על Nifty ובונה ענף קרנות המתחרה בסינגפור על פעילות שמקורה ויעדה הודיים. בה בעת, שיתוף הפעולה באמצעות הרשות המוניטרית של סינגפור (MAS), ה־IFSCA, הקישור בין UPI ל־PayNow והשולחן העגול של השרים שומר על שני המרכזים כשותפים לא פחות מיריבים.

למידע כללי בלבד. מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או ייעוץ מס, אינו מחליף ייעוץ במקרה פרטני ואינו יוצר יחסי עורך דין–לקוח. הוא משקף את המצב המשפטי נכון לחודש אוקטובר 2026.