אכיפה: אחריות תאגידית, הסדרים לדחיית העמדה לדין ושיתוף פעולה חוצה גבולות: סיכום
לקריאת מהדורת ה־PDF (2 עמודים)
הדין הסינגפורי רואה בחברות אנשים המסוגלים לבצע כמעט כל עבירה ומייחס להן את התנהגותם וידיעתם של הדירקטורים, העובדים והשלוחים שלהן לפי כללי הייחוס של המשפט המקובל שאומצו מפרשת Meridian ולפי הוראות סטטוטוריות כגון סעיף 73 ל־CDSA. מאחר שהקנסות שניתן להטיל בהרשעה צנועים, הסכומים המשמעותיים בתיקים תאגידיים מוטלים כיום באמצעות הסדרים שהושגו במשא ומתן, תחילה באמצעות האזהרה המותנית שניתנה ל־Keppel Offshore & Marine בשנת 2017 ולאחר מכן באמצעות משטר דחיית העמדה לדין שהונהג בחלק 7A לחוק סדר הדין הפלילי (Criminal Procedure Code) בשנת 2018. ההסדר הראשון לדחיית העמדה לדין, שנכרת עם Seatrium ב־30 ביולי 2025 ואושר בידי בית המשפט הגבוה (High Court) ב־24 באפריל 2026, הטיל עיצום של 110 מיליון דולר ארה״ב, הסמכה לפי ISO 37001 וחובה לשתף פעולה עם רשויות זרות, ובה בעת התיר קיזוז של תשלומים לברזיל. שיתוף הפעולה עם רשויות זרות נשען על חוק העזרה ההדדית בעניינים פליליים (Mutual Assistance in Criminal Matters Act 2000), על חוק ההסגרה (Extradition Act 1968) ועל הוראות החילוט של ה־CDSA, המגיעות לרכוש בחו״ל ומאפשרות חילוט נגד נמלטים ורישום של צווים זרים. פרשות Keppel ו־1MDB מראות הן את כוחה של אכיפה מתואמת נגד חברות והן את גבולותיה כאשר יחידים, עדים וראיות נמצאים במדינות אחרות.
למידע כללי בלבד. מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או ייעוץ מס, אינו מחליף ייעוץ במקרה פרטני ואינו יוצר יחסי עורך דין–לקוח. הוא משקף את המצב המשפטי נכון לחודש אוקטובר 2026.