מקצוע עריכת הדין ועורך הדין הזר
לקריאת מהדורת ה־PDF (2 עמודים)
העיסוק בעריכת דין בסינגפור מוסדר ב-Legal Profession Act 1966. עורכי דין מורשים בסינגפור (advocates and solicitors) שהתקבלו ללשכת עורכי הדין של סינגפור רשאים לעסוק במשפט הסינגפורי. עורכי דין זרים יכולים להירשם לעיסוק בדין זר בסינגפור, ומשרדי עורכי דין זרים יכולים לפעול מכוח רישיונות בהיקפים שונים, לרבות רישיון Qualifying Foreign Law Practice שהונהג בשנת 2008 והמבנים Joint Law Venture ו-Formal Law Alliance. עורכי דין זרים רשומים יכולים גם להופיע ב-SICC, בית המשפט המסחרי הבינלאומי של סינגפור, בתיקי אופשור.1 לכן עורך דין שווייצרי או גרמני עובד בסינגפור דרך משרד מקומי, כפי שעושה מחבר ספר זה כ-Of Counsel ב-KGP Legal LLC, או דרך משרד עורכי דין זר רשום המוגבל לייעוץ בדין של מדינת המוצא.
דוגמה: מנהל נכסים מציריך מבקש חוות דעת משפטית שלפיה חברת הבת המתוכננת שלו בסינגפור אינה זקוקה לרישיון שירותי שוק ההון (CMS) לפי חוק ניירות ערך וחוזים עתידיים (Securities and Futures Act 2001, SFA). רק עורך דין שהוסמך בסינגפור רשאי לתת חוות דעת זו כייעוץ משפטי סינגפורי. תפקידו של עורך הדין השווייצרי הוא לנסח את העובדות בקטגוריות שעורך הדין הסינגפורי זקוק להן, ולהסביר את מצב הרישוי השווייצרי כדי שמבנה הקבוצה יובן. לאחר מכן עורך הדין השווייצרי בודק שהמסקנות הסינגפוריות עולות בקנה אחד עם הניתוח הרגולטורי השווייצרי לפי חוק המוסדות הפיננסיים (FinIA; FINIG). שתי חוות הדעת יוצרות אז מזכר מבני אחד מהסוג המתואר בחלק P, פרק IV.
הערות
- Legal Profession Act 1966 (2020 Rev Ed), חלק 2 (קבלה ללשכה), חלק 9 (עורכי דין זרים ומשרדי עורכי דין זרים); Legal Profession (Representation in Singapore International Commercial Court) Rules 2014. ↩
למידע כללי בלבד. מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או ייעוץ מס, אינו מחליף ייעוץ במקרה פרטני ואינו יוצר יחסי עורך דין–לקוח. הוא משקף את המצב המשפטי נכון לחודש אוקטובר 2026.