שלב שני: הישות המנפיקה והקופה
לקריאת מהדורת ה־PDF (2 עמודים)
פרקים II ו-III הציגו את הכלים. לעניין ההשקה השאלה היא איזו ישות היא המנפיקה, משום שהמנפיק נושא באחריות לתשקיף, בחובות איסור הלבנת ההון ובמס על המכירה. הבחירה המקובלת לטוקן תשלום או לטוקן שימוש היא הקרן. היעדר הבעלים של הקרן עונה על שאלת טוקן ההשקעה (איש אינו מרוויח מהצלחת המנפיק), והקופה צריכה ממילא להיות בקרן. הבחירה המקובלת לטוקן אבטחה (security token) היא ה-AG התפעולית, משום שהטוקן מגלם זכות כלפיה. CLG סינגפורית יכולה להנפיק טוקן תשלום או טוקן שימוש בלי התנגדות מצד ה-MAS. עם זאת, הנפקת אסימון תשלום דיגיטלי (DPT) לציבור בידי ה-CLG היא ״עיסוק באסימוני תשלום דיגיטליים״ אם היא נעשית כעסק, וכך חוק שירותי התשלום (Payment Services Act, PSA) חל על המנפיק עצמו.1 לשווייץ אין כלל מקביל לגבי מנפיק של טוקן תשלום מעבר להשתייכות לגוף איסור הלבנת הון, וזו אחת הסיבות שהקרן המנפיקה יושבת בצוג.
הערות
- Payment Services Act 2019, התוספת הראשונה, חלק 3, פסקה 1(a) (עיסוק באסימוני תשלום דיגיטליים: קנייה או מכירה של DPT תמורת כסף או DPT אחרים); MAS, "A Guide to Digital Token Offerings", 26 במאי 2020, פסקה 3.5 (מנפיק העוסק ב-DPT עשוי להזדקק לרישיון לפי ה-PSA). חלק K, פרק I. ↩
למידע כללי בלבד. מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או ייעוץ מס, אינו מחליף ייעוץ במקרה פרטני ואינו יוצר יחסי עורך דין–לקוח. הוא משקף את המצב המשפטי נכון לחודש אוקטובר 2026.